<h1>שבלי הלקט הקצר דין התוכחות סימן מ"ז</h1>
<h2>דף לא.</h2>
תניא רבי אומר, איזו דרך ישרה שיבור לו האדם, אוהב את התוכחות, שכל זמן שתוכחות בעולם, נחת רוח באה לעולם, רעה מסתלקת שנאמר, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל המוכיח חבירו לשם שמים זוכר לפלגו של הקב"ה שנאמר, מוכיח אדם אחרי חן ימצא, ולא עוד, אלא שמושכין עליו חוט של חן שנאמר חן ימצא. ובשם ר' אברהם ב"ר דוד מצאתי, הרואה דבר מגונה בחבירו חייב להוכיחו עד שיביא עצמו לידי הכאה וקללה כדכתיב ביהונתן, למה ימות מה עשה, וכתיב ויטל שאול את החנית עליו להכותו, וכתיב בן נעות המרדות, נמצא שאין לאדם לירא מחבירו מלהוכיחו, אעפ"י שהוא גדול ואפילו יכנו או יקללנו הכל יסבול לכבוד השם ולמצות התוכחה. וכל זה בזמן שאומדין שזה הנוכח יסבול אעפ"י שהוא קושר בו שנאה, אבל אם מכיר בו שלא יחזור למוטב עליו הכתוב אומר אל תוכח לץ פן ישנאך. ואם מכיר בו שממנו אינו מקבל התוכחה ילך אצל גדול אם ראה בו דבר ערוה ומהימן ליה אותו גדול כבי תרי יאמר לו, ואותו גדול יוכיחנו בינו לבין עצמו אבל לא בפני רבים שהוא לא שמע בפני עדים, ואעפ"י שמן ההלכה אינו נראה שזה הגדול יוכיחנו, שלא נתנו לו רשות לתלמיד לומר לרבו אלא למסנייה, כדגרסינן, מהו למימר ליה לרבי' ומסנייה, אמר ליה אם מהימן ליה לרביה כבי תרי לימא ליה ואי לא לא לימא ליה. ודרך מצות תוכחה, בכמה קשוטין צריך לקשט עצמו מי שאוחז אותה כדגרסינן בערכין, אמר ר' אלעזר בן עזאי, העבודה, אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח, ומי שיודע היאך מוכיחין, ומי שראוי לקבל תוכחה. וחייב אדם להוכיח את חברו אפילו מאה פעמים, שנאמר, הוכח תוכיח את עמיתך, ואומר, הוכח אפילו מאה פעמים משמע, תוכיח, אין לי אלא רב לתלמיד תלמיד לרב מנין, ת"ל תוכיח. ואם מכיר בו שהוא עז פנים ושונא את המוכיחים אותו אינו חייב להוכיחו ולא עוד אלא שעובר בשני לאוין, שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך. ואדם שמקיים מצות ואינו מקיים כל המצות חייב להוכיח את אחרים, ואין בזה קשט את עצמך ואח"כ קשט את אחרים. ומה שאמרו כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, ומקשינן, והא תניא הנעלבין ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבין וכו', ומתרצינן, לעולם דנקיט ליה בליביה, ומקשינן עוד, והאמר רבא, כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ומתרצינן, הוא דמפייסינן ליה ומיפייס, אבל היכא דלא מפייסינן צריך למינקט ליה בליביה, דצריך שיהא מקפיד על כבוד תורתו ומקנא עליו. כי כשמבזין אותו ומוחל נמצא כמבזה זה התורה, שאותו שביזהו לא חשש לכבוד התורה, לכך אם אינו נוקם לכבוד התורה אינו תלמיד חכם וכן עיקר. והא דאמרינן במגילה, מימי לא עלתה עמי קללת חבירי על מטתי, כי הא דמר זוטרא חסידא כי הוה סליק אפוריא אמר, שרי ליה ומחול ליה לכל מאן דמצערן, איכא למימר, שלא היה מוחל [אלא] לאדם שהיה לו דין ממונו עמו והיה מצערו, או אי נמי, לא היה מוחל אלא צער גופו ולא הי' מוחל קללתו, אבל כבוד תורתו לא היה מוחל אלא הוה מינקט בליביה.
מצאתי בשם ר' חננאל, שאלתם, הנח להם לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, והוקשה לכם, מה נעשה לכמה מקראות שנאמר, הוכח תוכיח את עמיתך, ואתה כי הזהרת רשע, ולמוכיחים ינעם. השיב, אמת, כי נצטוו ישראל להוכיח זה את זה כמו שמצינו הנביאים והחכמים, אחד יחיד ואחד צבור, ואם [יראו] אותם מזידין ועוברין על דברי תורה, יוכיחום ויקללום ויסרטום ויתלשום, להחזירם למוטב, ואז אם לא ישמעו ואתה את נפשך הצלת, ואף השוגגין שאינם יודעים שהדבר אסור ואם היו יודעין היו חוזרין למוטב, עליהם מוטל להחזירם ולהזהירם את החקים ואת התורות ואת הדרך אשר ילכו בה. ואם לא ישמעו ויאמרו זהורין אנו מהכניס המתגלגל, וכן המטפחות והמספקות, ותוספת יום הכפורים שהם מסובים בעוד היום גדול וסעודתן מושכתן והכל זהירין להפסיק ובקיאין להבחין, שאומרין עוד יש שהות ביום עד שרואין שקרוב להחשיך, ואם מודיעים יעברו עליו, טובה השתיקה, שלא להענישם על המזיד, ואין זה דומה לרואה את חבירו עובר ומזיד שנצטוו למחות ואפילו אם אינו מקבל, כמו שכתוב וממקדשי תחלו, דהתם שלא מיחו בהם עונש מזיד עליהם, ומחינן בהו דילמא צייתו.
והרב ר' אברהם כתב, מצאתי, אדם שנאחז בגניבה פעם אחת ובאת הגניבה לידי בעלה, לא יביישנו ולא יוכיחנו אלא בינו לבין עצמו, ואם הגנב לא ירצה להחזיר גניבתו, יתבענו לדין. ואם רגיל אותו האיש בגניבתו מותר לביישו ולהכלימו כדי שיניח הדרך הרעה וידבק בדרך הטובה והישרה. וכן ראוי לעשות כדברי הגאונים, להוכיח את חבירו, לפי שגדול עונשה של תוכחה, כדאמרינן בפרק כל כתבי הקדש, אמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו חברים זה את זה, ואל יאמר אדם, מה לי לבוא לידי תחרות ואיבה עם הבריות, אלא צריך להוכיחו ולהשיבו למוטב, ואל יחוש לשום שנאה ואיבה, ואפילו אם נתחייב נדוי ינידהו ולא ישא לו פנים אלא יחוש לכבוד המקום כדי שלא יתחלל שם שמים על ידו.
